דיאמנט נ' בש-פל נכסים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיה סך של 198,326 ₪ אשר שולמו ביתר כדמי שכירות ודמי ניהול, וזאת ביחס למושכר המצוי בקומה הרביעית ברחוב ז'בוטינסקי 18, ראשון לציון ואשר כונה על ידי הצדדים כיחידות 1, 2 וחלק מיחידה 3 (להלן: "המושכר").

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי התקשרה ביום 31.10.2004 בהסכם שכירות המתייחס למושכר, כאשר הנתבעת הציגה בפניה מצגי שווא על פיהם שטח המושכר הינו 152 מ"ר (שטח מקורי 137 מ"ר אליו התווספו 15 מ"ר נוספים בהמשך). (להלן בפסק דין זה: "הסכם השכירות").

על בסיס מצגי שווא אלו נקבעו דמי השכירות כמו גם דמי הניהול.

רק בחודש מרץ 2011, התברר לתובעת, להפתעתה, כי השטח בגינו חושבו ונגבו דמי השכירות מוטעה שכן שטח המושכר קטן בהרבה , וכי בפועל, שילמה דמי שכירות ודמי ניהול ביתר לאורך כל תקופת השכירות.

בדיקה שנעשתה על ידי מודד מוסמך מטעמה של התובעת, העלתה כי השטח לחיוב הינו 117 מ"ר, כולל שטחים ציבוריים.

בנוסף, התברר לתובעת כי דרך חישוב היקף השטח ברוטו, נעשה תוך חריגה מן מהמקובל בהתאם להנחיות הרשות המקומית והוראות חוק התכנון והבנייה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מטרת ההליך כולו הינה ניסיון התובעת לחמוק מתשלום חוב תלוי ועומד בגין דמי שכירות ודמי ניהול, וזאת שעה שהתובעת נקלעה לקשיים כלכליים.

לשיטת הנתבעת, ביקרה התובעת במושכר קודם החתימה על הסכם השכירות, וידעה את היקף גודל המושכר. בנוסף, טענה הנתבעת כי הוצגו בפני התובעת תשריט הקומה בו מצוי המושכר וטבלה המפרטת את שטח היחידות בקומה ואת השטחים הציבוריים אשר מצורפים להם ע"מ ליצר את מה שנקרא "השטח ברוטו".

הוסיפה הנתבעת וטענה כי חישוב השטחים נעשה כדבעי, וממילא דמי השכירות לא נגבו אלא באופן גלובלי על יסוד מו"מ שנוהל בין הצדדים, וכמפורט בהסכם השכירות.

לטענת הנתבעת, אין משמעות לחוות דעתו של המודד מטעם התובעת, כמו גם לדרך בה מחשבים גופים שונים את גובה דמי השכירות שעה שאין בין אלו לבין הסכמות הצדדים בהליך שבפני, דבר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

לשיטת התובעת, היא הוטעתה והוצגו בפניה מצגי שווא קודם ההתקשרות החוזית.

טענה זו לא הוכחה עובדתית, נהפוך הוא.

התובעת אישרה במסגרת חקירתה הנגדית כי הייתה מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה, שעה שהתקשרה בהסכם השכירות (בעניין זה ראה עמוד 8 שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון).

הסכם השכירות כולל הוראה מפורשת על פיה השוכר מאשר ומצהיר כי ראה ובדק את הבניין והמושכר, מצא אותם מתאימים לצרכיו ומטרותיו וכי הוא מוותר על כל טענה בדבר מום או אי התאמה. בעניין זה ראה סעיף 2.1 להסכם השכירות.

בסעיף 1.3 להסכם השכירות מצוין כי המושכר הינו כמסומן בתרשים המצורף להסכם השכירות כנספח א'.

התובעת, מטעמים שאינם ברורים, לא צירפה לכתב התביעה את העתק אותו תרשים. הייתה זו דווקא הנתבעת אשר צירפה תרשים של הקומה בה מצוי המושכר והטבלה המפרטת את אופן חישוב השטחים באותה קומה, זאת כנספחים ב' 1 ו – 2 לתצהיר העד מטעמה.

התובעת אישרה במסגרת חקירתה הנגדית כי תרשים זה או אחר אכן צורף להסכם השכירות. (לעניין זה ראה עמוד 9 שורה 11 לפרוטוקול הדיון).

מעיון בנספח ב' 1, ניתן לראות במפורש, כי התשריט כולל פירוט של השטחים (היקף מטרים לאורך ורוחב). דהיינו, לא מדובר בנתון שהוסתר או בנתון שגוי.